החלטה בתיק ת"א 13243-08-10

לפני בקשה להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך.

1.        המבקשת ביקשה כי בית המשפט יורה על הפקדת ערובה בסכום של 20% בתוספת מע"מ מסכום התביעה. לחלופין, כי יורה על הפקדת שכ"ט בשיעור מינימאלי כתנאי להמשך ניהול ההליך. לטענת המבקשת, עסקינן בתובענה טרדנית וקנטרנית, אשר חלקה התיישן זה מכבר ואילו חלקה האחר הוגש בשיהוי ניכר של שנים. לגרסתה- על  המשיבה, חברה בע"מ, רובץ הנטל לשכנע בדבר יכולתה הכלכלית.

עוד טענה כי בתביעה שהגישה המשיבה כנגד הום סנטר טענה כי האחרונה סיימה עימה באופן חד צדדי את קשריה המסחריים במחצית השנייה של שנת 2010  ועצרה תשלומים שהיו אמורים להשתלם לה. הכנסות המשיבה מהום סנטר היוו, על פי הנטען בכתב התביעה, בין 20% ל - 25% ממחזור העסקאות שלה.

2.        לטענת המבקשת,  פעילותה של המשיבה הועברה למענה של חברה חדשה, כל נכסיה משועבדים ללא הגבלת סכום,  משנת 2007 חדלה המשיבה מהגשת דו"חות שנתיים לרשם החברות ובשנה האחרונה אף נמנעה מתשלום אגרה שנתית. המשיבה אף הפרה צווים שיפוטיים שניתנו כנגדה בתיקים אחרים. יתר על כן, משיחת מסדרון שהתנהלה מול מנהל המשיבה, הודה האחרון כי פעילות המשיבה נמכרה וכי היא איננה פעילה תקופה ממושכת.

3.        לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה שכן חיוב בערובה יעשה רק מקום בו המבקשת הראתה כי יש צורך בכך - ובנטל זה - לא עמדה. עוד טענה כי הבקשה הוגשה טרם זמנה היות ולא ניתן לבחון בשלב זה את סיכויי התביעה. לשיטתה יש להקפיד על  זכות הגישה לערכאות ואין לחסום אותה. לטענת המשיבה, ככל שתחויב בהוצאות - יהיה ביכולתה לשלמן ללא כל קושי.

4.        ס' 353א. לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע: " הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
 

בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבע:
(א)   בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב)   לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה;נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות.

5.        באשר לתקנה 519 לתקסד"א, הלכה היא כי: " מקובל כי בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד - ראו: פרשת אויקל; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577 (1997) (להלן: פרשת ארפל); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, פסקה 12 לפסק הדין (2003)) לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004) (להלן: פרשת איברהים)). שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא." ( רעא 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (2009) (פורסם בנבו)).

6.        בית המשפט דן שם ביחס שבין ס' 353א לחוק החברות לבין תקנה 519 לתקסד"א וקבע:

"על פני הדברים נראה כי היום נוכח היותו של סעיף 353א לחוק חלק מדבר חקיקה ראשית, המהווה חוק ספציפי ומאוחר לעומת תקנה 519 לתקסד"א, שהיא בגדר חקיקת משנה ומוקדמת יותר, הרי שיש לקבוע כי סעיף 353א "גובר" על תקנה 519 לתקסד"א, ככל שהדברים אמורים בעניינה של חברה תובעת (עיינו: אהרן ברק פרשנות במשפט, כרך א, תורת הפרשנות הכללית 552-550 (1992). כן ראו: רע"פ 1782/03 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, משגב נ' סועאד, פ"ד נט(3) 652 (2005); גורן, 2009, שם, שם. השוו עוד: רע"א 5088/96 STOOMHAMER AMSTERDAM נ' שגב, פ"ד נ(3) 471 (1996))."

7.        עוד נקבע שם כי : "קיימות עתה שתי חלופות, שבהתקיימן בית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה:

(א)     אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.

(ב)     אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה".

8.        התובעת לא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבעת אם תידחה תביעתה. לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין אף לא מצאתי לנכון לפטור את המשיבה מהחיוב: בין המבקשת והמשיבה התקיימו יחסים חוזיים בעת שהמשיבה שימשה כמפיצת מוצר של המבקשת לשוק היפני. (בייביסנס). מתוך כתבי הטענות עולה כי השתיים ניתקו את יחסיהן העסקיים, בין בגין האחת ובין בשל האחרת, וכי החל משנת 1999 לא שיוקה המשיבה את מוצרי המבקשת. המשיבה טוענת כי בשנת 2005 חידשה המבקשת את מכירת מוצריה לשוק היפני וכי התקשרותה עם המפיץ הקודם, אשר היה קשור בחוזה משולש הכולל את המשיבה בוטלה, ובמקומה באה התקשרות חדשה עם חברה הקשורה לאותו מפיץ. לגרסת המשיבה קיבלה המבקשת מאותו מפיץ פיצוי בגין אי הפצת המוצרים במשך שנים, שממנו זכאית המשיבה לקבל את עמלתה. עוד טענה כי הינה זכאית לפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם ועקיפתה, למרות הבלעדיות שהוקנתה לה, וסכומים נוספים הנובעים ממכירות שפרטיהן אינן ידועות לה, ובגינן עתרה למתן חשבונות.

9.      המבקשת טענה כי הפסקת השיווק על ידי המשיבה למשך חמש שנים (עובדה שאין חולקין עליה), גדעה את ההתקשרות בין השתיים. המבקשת מודה כי קיבלה פיצוי בגין אי רכישות במשך שנים, ואף הייתה מוכנה להפריש ממנו למשיבה, אשר הסכימה לכך, אך חזרה בה מהסכמתה והגישה תביעתה בסכומים גבוהים פי כמה.

10.    לכאורה אין לשלול את הטענה כי אי שיווק במשך כחמש שנים, מקנה ליצרן, המעוניין להפיץ את מוצריו, זכות להתקשר עם גורם אחר. אם כך ייקבע, תידחה התביעה. בנסיבות אלו, מצאתי לנכון לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסך 35,000 ש"ח (ניתן גם בערבות בנקאית) להבטחת הוצאות הנתבעת. היה ותופקד הערובה עד יום לפני מועד קד"מ שנקבע - יתקיים הדיון כסדרו. היה ולא תופקד - יבוטל הדיון.